אקוואריוס ייזום ופיתוח נכסים בע"מ נ' עיריית נתניה

פסק דין

עתירה להורות על ביטול דרישת תשלום בגין היטלי סלילה ותיעול שהוטלו על העותרת.

רקע

העותרת היא בעלת הזכויות בנכס מקרקעין השוכן בפינת הרחובות שכטרמן והפלדה באיזור התעשייה קריית אליעזר בנתניה, והידוע כגוש 8236 חלקה 25 (להלן: "הנכס").

ביום 31.1.2012 המשיבה שלחה אל העותרת דרישת תשלום עבור היטלי פיתוח בגין הנכס, שכללה את הסכומים הבאים: 138,097.26 ₪ עבור היטל תיעול על-פי חוק העזר לנתניה (תיעול), התשמ"ב – 1981 (להלן: "חוק העזר תיעול"), ו-2,490,846.46 ₪ עבור היטל סלילת כביש ומדרכה על-פי חוק העזר לנתניה (סלילת רחובות), התשס"ח – 2008 (להלן: "חוק העזר סלילה"). בסך הכל נדרשה העותרת לשלם 2,628,943.72 ₪.

ביום 5.4.2012 פנתה העותרת במכתב לבא כוח המשיבה וביקשה לקבל פרטים אודות עבודות התיעול והסלילה שבגינן נדרש התשלום. ביום 28.5.2012 הוגשה העתירה דנן. עד למועד הגשת העתירה לא נענתה פנייתה של העותרת.

המשיבה הגישה תגובה מקדמית לעתירה וביום 8.1.2013 נערך דיון מוקדם לפני. בסיומו של הדיון המוקדם ביקשו הצדדים להשהות את המשך ההליך לצורך מיצוי משא ומתן ביניהם. המשא ומתן נכשל וביום 11.2.2013 הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין. בתגובה הגישה העותרת בקשה להגשת תצהיר משלים שנדחתה משלא מצאתי כי בנסיבות המקרה קיים בו צורך אלא לכל היותר נדרש תיקון לעתירה, דבר שבפועל לא התבקש. יחד עם זאת, ציינתי בהחלטתי כי אראה בבקשה ובתגובה לה חלק ממסמכי התיק שעל בסיסם יינתן פסק הדין בתובענה. בעקבות זאת הגישה העותרת בקשה לתיקון העתירה. גם בקשה זו נדחתה לאחר שלא מצאתי כי תיקון העתירה נדרש לצורך בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, ולאחר שהשוואת הטענות שנטענו בעתירה המקורית אל מול הטענות שהעלתה העותרת בבקשתה לתיקון העלתה כי אין חדש בטענותיה.

ביום 3.6.2013 הגישה העותרת בקשה להגשת פסק-דין חדש כאסמכתה לטיעוניה, בקשה שאושרה על ידי לאחר תגובות המשיבה והעותרת. עתה, משהסתיים הדיון והובאו לפני כל טענות הצדדים, הגיעה העת למתן פסק דין.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות העותרת

העותרת טוענת כי חויבה בתשלום היטלי פיתוח בניגוד לדין. לטענתה, במועד הטלת החיוב, לא הייתה מוסמכת המשיבה לחייב בהיטלי סלילה ותיעול על-פי חוקי העזר העירוניים, מאחר שלא הוארך תוקפם של החוקים ולא התקבל אישור מועצת העיר ושר הפנים להטיל היטלים מכוחם. כמו כן, טוענת העותרת כי חיובה נעשה על רקע מניעים פסולים, שכן, דרישת התשלום נשלחה אליה ביוזמת גורם חיצוני למשיבה שהינו בעל אינטרס כלכלי בהצלחת השתת ההיטל על העותרת.

בנוסף טוענת העותרת, כי לא התרחש כל "אירוע מס" המקים זכות למשיבה לחייבה בהיטלי פיתוח, ואף אם ימצא שאכן מבוצעות עבודות סלילה ברחוב שכטרמן בימים אלו, הוראות חוק העזר (סלילה) אינן מאפשרות גביית היטל בגינן, מאחר שהוטל היטל קודם בעת התקנת התשתיות הישנות ברחוב.

כמו כן, טוענת העותרת כי אף אם לא שולם היטל קודם, מימון העבודות לא נעשה על-ידי המשיבה, אלא על-ידי משרד התחבורה ומשכך המשיבה אינה יכולה לחייב בגינן בהיטלי פיתוח.

זאת ועוד, לטענתה, אם הייתה המשיבה מתחילה בעבודות סלילה הייתה חייבת היא לצרף לדרישת התשלום אישור מועצה שלפיו בכוונתה לצאת למכרז לביצוע עבודות סלילה תוך 12 חודשים ממתן האישור. לטענת העותרת, אישור המועצה לא צורף ואין מדובר בפגם טכני זניח העשוי לאפשר את גביית ההיטל, אלא בהפרה מהותית של הוראות חוק העזר ועל-כן אין להשלים עם הגבייה.

עוד מוסיפה וטוענת העותרת כי בין השנים 1950-2000 ניתנו היתרי בנייה שונים ביחס לנכס המסתכמים ב-7,242 מ"ר. לטענתה בגין שטחים בנויים אלו שולמו למשיבה כל תשלומי החובה כנגד הוצאת היתרי הבנייה. כמו כן, טוענת היא כי לא ידוע לה על תוספות בנייה שבוצעו בנכס ללא היתר. לדבריה, הפער שנמצא במדידות העירייה הוא זניח וייתכן שנובע ממדידת שטחים שאינם ברי חיוב בהיטלי פיתוח או משיטות מדידה שונות.

העותרת טוענת כי גם אם הייתה קיימת עילה לחייב אותה בהיטלי הסלילה והתיעול, עצם המצאת אישור המיסים בשנת 2002 ואי דרישת תשלום אגרות והיטלי פיתוח כתנאי להמצאתו, כמוהם כוויתור המשיבה על החיוב, והיא מנועה מלדרוש את תשלומו היום. לטענתה, אם וככל שהמשיבה לא גבתה היטלי פיתוח שהייתה צריכה לגבות עם מתן היתרי הבנייה, הרי שחיובים אלו נגועים בהתיישנות, שיהוי וחוסר תום לב ולכן דינם להתבטל.

לחלופין טוענת העותרת כי ככל שהיה מקום להוציא את דרישת התשלום בגין הנכס, הרי שלא העותרת חבה בתשלום ההיטלים, אלא בעליו הקודמים של הנכס, חברת "ליבת העיר השקעות בע"מ".

לחלופי חילופין טוענת העותרת כי גם אילו היה מקום להשית עליה את תשלום ההיטלים, מאחר שעבודות התשתית בוצעו לפני שנים כה רבות, שיעור החיובים היה אמור להיות תואם לתעריפי חוקי העזר שחלו באותה עת, או אלו שהיו בתוקף בעת הוצאת היתרי הבנייה, עובר לשנת 1974.

תמצית טענות המשיבה

לטענת המשיבה, דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר תום לב וניקיון כפיים, הן מפני שהעותרת ביצעה בנייה ללא היתר, הן מפני שטענה בעתירתה טענות עובדתיות חסרות בסיס ומבלי שצירפה כל אסמכתה שתתמוך בטענותיה.